צוקר נ' עו"ד פנחסי

פסק דין

ביום 10.7.09 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי הרכב של התובעת וכלי הרכב של הנתבע. לטענת התובעת, הנתבע חנה עם רכבו מחוץ למגרש החניה של חנות רמי לוי במקום מסומן באדום לבן שהחניה בו אסורה כשהוא ממתין בתוך הרכב עד שיתפנה מקום חניה. התובעת יצאה מתוך מגרש החניה ואז לפתע ביצע הנתבע נסיעה לאחור ונכנס ברכבה וגרם לה נזקים. לטענתה, הנתבע הודה בפניה כי נסע רוורס משום שראה מקום חניה פנוי. הנתבע הציע שכל אחד יתקן את נזקיו ואולם משום שנזקי רכבה היו גבוהים היא לא הסכימה. רק מאוחר יותר התנער הנתבע מאחריותו וטען שהוא לא נסע רוורס והתובעת היא זו שנכנסה בו. התובעת תובעת איפוא את נזקיה לפי חו"ד שמאי בסך 6,888 ₪, את שכ"ט השמאי בסך 879 ₪, רכב חלופי 126 ₪, אבדן הכנסה 2,447 ₪, עגמת נפש 2,500 ₪ וכן 200 ₪ הכנת התביעה ובסה"כ 13,033 ₪.

הנתבע טוען כי הוא החנה את רכבו במקום האמור על מנת לחכות שיתפנה מקום חניה, לדבריו מותר לו לחנות במקום למרות שהמקום מסומן באדום לבן, משום שיש לו תו נכה. לדבריו, לפתע הגיעה התובעת עם רכבה מהחניה ונכנסה ברכבו כשהוא עומד במקום ללא תנועה. הנתבע מכחיש שהוא אמר לתובעת שהוא נסע רוורס. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לו בסך 10,979 ₪ הנובעים מ- 1,713 ₪ נזק לרכב, 5,000 ₪ הפסד שעות עבודה, 3,000 ₪ בגין הטרדה, 403 ₪ שכ"ט שמאי, 800 ₪ שכ"ט עבור חו"ד של בוחן רכב ו- 63 ₪ צילומים.

הנתבע המציא חוות דעת של בוחן תנועה לפיה התובעת אחראית לאירוע התאונה.

התובעת המציאה מצדה לכתב ההגנה בתביעה שכנגד חו"ד של בוחן תנועה לפיה הנתבע אחראי לאירוע התאונה.

בוחני התנועה של כל צד קבעו, כאמור, שהאשם בתאונה נופל על כתפי הצד שכנגד.

בישיבת ביהמ"ש מיום 5.11.09 הצעתי לצדדים שימונה מומחה מטעם ביהמ"ש שיכריע בין גרסאות בוחני הרכב של הצדדים וקביעתו תהא מכרעת הצדדים הסכימו. מיניתי מומחה אך מסקנתו היתה שלא ניתן לקבוע לפי הממצאים שניתנו לו על ידי הצדדים ולפי ביקור בשטח גרסת מי מהצדדים נכונה. המומחה העדיף את גרסת המומחה מטעם התובעת באשר לזווית הפגיעה אך לדבריו אין בכך כדי ללמד דבר על אופן אירוע התאונה, האם הנתבע נסע לאחור או עמד בזמן התאונה.

בהעדר הכרעה על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש הזמנתי את הצדדים לדיון בו חזר כל אחד מהצדדים על טענותיו וגרסתו בקשר לאירוע התאונה.

בחנתי את עדויות הצדדים ובאתי למסקנה כי גם בפני לא הצליח איש מהצדדים להוכיח את גרסתו לגבי אופן אירוע התאונה. התובעת ניסתה לטעון שבשיחת טלפון, שאת תמלילה הגישה בצירוף לתביעה, הנתבע לא הכחיש שנסע רוורס ואולם מקריאת התמלול עולה שהנתבע הכחיש זאת. התובעת ניסתה לטעון שזווית הפגיעה היתה כפי שקבע המומחה מטעמה (כך גם קבע המומחה מטעם ביהמ"ש) ואולם אין בכך כדי לקבוע מי היה אחראי לתאונה, כפי שנכתב בחו"ד של המומחה מטעם בית המשפט. לא מצאתי שהיו סתירות או חיזוקים כלשהם לטענות של מי מהצדדים לפיכך התביעות ההדדיות של הצדדים יוכרעו לפי נטל השכנוע.

כיון שעל כל צד מוטל הנטל לשכנע שתביעתו מוצדקת וכיון שאין לאיש מהצדדים ראיות אחרות מלבד העדויות של הצדדים עצמם וכיון שאין עדיפות של עדות אחת על פני חברתה באשר לאופן אירוע התאונה, אין ברירה אלא לדחות את התביעות ההדדיות ולפיכך אין גם מקום לקבוע הוצאות לטובת מי מן הצדדים.

אני דוחה איפוא את התביעות ההדדיות ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג סיון תש"ע, 26 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: